שלפין נ' הגביע מוצרי וופלים בע"מ

פסק דין

1.לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, משכורת חודש יולי 2008, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, והשלמה לשכר מינימום.

2.התובעת עבדה אצל הנתבעת כפועלת יצור מיום 26.1.00. הצדדים חלוקים בשאלה מהו מועד סיום עבודתה של התובעת, אך אין חולק כי היום האחרון בו עבדה התובעת בפועל היה 12.6.08; וכי במסגרת משכורת יוני 2008 מופיע דיווח של 10 ימי מחלה (יום אחד ללא תשלום ו-9 ימים בתשלום חלקי). הצדדים חלוקים בשאלה כמה זמן ארכה חופשת המחלה של התובעת. עוד הם חלוקים בשאלה, כיצד הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים: האם בפיטוריה של הנתבעת, או שמא בהתפטרותה.

טענות התובעת:

3.התובעת טענה כי הנתבעת פיטרה אותה, לאחר ששבה מחופשת מחלה. לטענתה, מנהל כוח האדם בנתבעת, מר רפי עמר (להלן: רפי) לא האמין לאישורי המחלה שהציגה עם בואה לעבודה בסיום מחלתה, קרא לה שקרנית ומנע ממנה את הגישה לעבודה. עוד טענה, כי לאחר שהיא ובעלה (להלן גם: גנאדי) פנו לרפי בנוגע לפיצויי הפיטורים שלה, הוא אמר להם כי עליהם לתת לנתבעת מכתבים, ואף הכתיב להם את תוכנם. מאחר שהאמינו לרפי, הם מילאו אחר ההוראות ורק לאחר שעשו כן התברר להם כי רומו על ידי הנתבעת. התובעת טענה כי לאור האמור, על הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים וכן חלף הודעה מוקדמת.

התובעת טענה כי הנתבעת שילמה לה שכר יומי נמוך משכר המינימום ולפיכך יש לחייבה לשלם לה הפרשי שכר בגין השלמה לשכר מינימום; בנוסף עתרה לתשלום דמי מחלה בגין ימי מחלה שלא שולמו לה; פדיון חופשה שנתית; ודמי חגים. כן טענה כי יש להורות לנתבעת לשחרר עבורה את כל הכספים הצבורים בקופת הגמל שעל שמה ב"כלל". בעניין זה טענה התובעת, כי טענות הנתבעת ביחס לכך שחלק מן הכספים בקופת הגמל שייכים לעובדת אחרת, וכי חלק אחר מן הכספים הופרש על ידי המעביד בלבד – מהוות הרחבת חזית ולפיכך יש לדחות אותן.

טענות הנתבעת:

4.הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה מעבודתה, ואף הודיעה על כך בכתב. הנתבעת הכחישה שנאסר על התובעת או נמנע ממנה לבוא לעבודה, או כי תוכן המכתבים שמסרה הוכתב לה על ידי מי מן הנתבעת.

לאור האמור, הנתבעת טענה כי יש לדחות את טענת התובעת ולקבוע כי התובעת התפטרה ולא פוטרה, ולפיכך אין היא זכאית לפיצויי פיטורים.

עוד נטען, כי אין לראות בתובעת כזכאית לפיצויי פיטורים כיוון שהתפטרה לרגל מצב בריאות לקוי. בשל כך, התובעת אף אינה זכאית לחלף הודעה מוקדמת, אלא להפך, היא זו שהיתה אמורה לתת לנתבעת הודעה מוקדמת, אך לא עשתה כן. הנתבעת טענה כי היא זכאית לקזז מכל תשלום שתחוב לתובעת שווי של משכורת חודשית בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

הנתבעת טענה כי התובעת קיבלה שכר מינימום כדין ואף למעלה מכך ולפיכך אין היא זכאית להפרשי שכר כלשהם. הנתבעת טענה כי לתובעת שולמו גם מלוא זכויותיה בגין חופשה, חגים ודמי מחלה וכי אין היא זכאית לתשלום שכר בגין חודש יולי 2008, שכן לא עבדה כלל בחודש זה.

ביחס לתביעה לשחרור הכספים מביטוח המנהלים – הנתבעת טענה כי הסתבר שלמרות שהפוליסה על שם התובעת היא משנת 2004, הפרשות התובעת החלו רק בחודש 2/2008. בעקבות זאת נאלצה הנתבעת לשלם את החוב שנוצר, גם את חלק העובד וגם את חלק המעביד. לפיכך נטען כי התובעת זכאית לשחרור כספים מן הפוליסה רק לתקופה שמחודש 2/08 ואילך. עוד נטען, כי עקב טעות הופקדו לקופת הגמל של התובעת כספים של עובדת אחרת ואין לשחרר לה כספים אלה.

דיון והכרעה:

פיצויי פיטורים:

5.הצדדים חלוקים בשאלה האם התובעת פוטרה מעובדתה או שמא התפטרה.

לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו, אנו מקבלים את טענת הנתבעת, כי התובעת התפטרה מעבודתה – ולא פוטרה.

6.ראשית יש לומר, כי התובעת עצמה הציגה לפנינו שתי גרסאות ביחס לסיום עבודתה, כאשר מחד טענה כי היא התפטרה לאור מצבה הבריאותי (סעיף 10 לתצהיר התובעת שהוגש ביום 19.2.12); ומאידך טענה כי הנתבעת פיטרה אותה מיד לאחר שובה מחופשת מחלה (סעיף 5 לתצהירה הנוסף של התובעת, שהוגש ביום 17.5.12, להלן: התצהיר הנוסף).

שתי הגרסאות כאמור עולות גם מן המכתבים שהועברו על ידי התובעת ובעלה לנתבעת: במכתב מיום 30.7.08 נכתב כי התובעת מבקשת לקבל מכתב פיטורים "כי לא יכולה להמשיך לעבוד בגלל מצב בריאות" (נספח י' לתצהיר התובעת, להלן: המכתב הראשון), ובמכתב מיום 3.8.08 נכתב כי התובעת "מפסיקה לעבוד מתאריך 14.07.2008 בגלל מצב הבריאות" (נספח י"א לתצהיר התובעת, להלן: המכתב השני).

בעניין זה יש לציין, כי הצדדים חלוקים בשאלה מי ניסח את המכתבים – האם כטענת הנתבעת, התובעת ובעלה הם שניסחו וכתבו את המכתבים; או שמא כטענת התובעת, רפי הוא שהכתיב את נוסח המכתבים והם רק רשמו בהתאם להוראותיו. עם זאת, אין מחלוקת כי שני המכתבים נכתבו בפועל על ידי התובעת או בעלה ונמסרו על ידם לנתבעת. אין גם מחלוקת כי התובעת חתומה על המכתב השני. האמור במכתבים מחזק את גרסת הנתבעת, כי התובעת רצתה להתפטר על רקע מצבה הבריאותי.

7.גם מעדות התובעת, לא עולה כי היא פוטרה על ידי הנתבעת. בתצהירה המשלים טענה התובעת כי הגיעה לעבודה ביום 13.7.08 ואז קיימה את הפגישה עם רפי, בה אמר לה כי עליה ללכת הביתה וכי עליו לחשוב מה לעשות איתה. דהיינו גם לגרסתה, רפי לא פיטר אותה במעמד זה (ראו גם עדות התובעת, פרוטוקול עמ' 20 ש' 21-22). התובעת לא טענה כי קיבלה מכתב פיטורים מן הנתבעת – נהפוך הוא: גם לגרסתה, רפי סירב לתת לה מכתב פיטורים. זאת ועוד, התובעת לא הצביעה על אירוע אחר ממנו ניתן היה להסיק כי פוטרה על ידי הנתבעת. ממילא לא הובאה ראיה כלשהי לפיטורים כאמור. עוד נציין בעניין זה, כי לטעמנו, התובעת לא הוכיחה את הטענה, כי המכתבים שהעבירה לנתבעת לא שיקפו את רצונה של התובעת להתפטר. גם אם היינו מקבלים את הגרסה כי רפי הוא שהכתיב לתובעת ולבעלה את נוסח המכתבים, דבר שלא הוכח לטעמנו, הרי שלא בהכרח עולה מכך שהתובעת פוטרה. סיוע בניסוח המכתבים יכול היה להיות גם לאור רצון התובעת להתפטר בדין מפוטרת מחמת בריאותה. אם כך ואם כך, לא שוכנענו כאמור כי המכתבים לא שיקפו את דעתה של התובעת ואת רצונה להתפטר מן העבודה.